avid_creative/istockphoto
מערכת יחסים חדשה יוצרת פרפרים והתרגשות, אבל היא גם יכולה להוות שדה מוקשים רגשי, שכן בני הזוג לומדים כיצד לתקשר האחד עם השני בצורה יעילה ומתמודדים עם דפוסי התנהגות ייחודיים של אדם נוסף. למי מכם הנמצאים בשלבים מוקדמים של קשר רומנטי - אלו הן הטעויות ודרכי החשיבה הנפוצות ביותר שיש להימנע מהן במהלך התפתחות הקשר.
עוד בנושא: 20 דרכים בהן מערכת יחסים יכולה לפגוע בבריאות הנפשית שלך.
ישנם אנשים - בייחוד אלו שחסר להם ניסיון במערכות יחסים ארוכות טווח - שעלולים למהר למחויבות מוקדם מדי, ולעיתים לפעול מתוך חששות וחשדות שזהו הסיכוי היחיד שלהם לאהבה. הסלמת האינטנסיביות של הקשר בטרם עת, יכולה להיות מתכון בטוח להרחקת בן או בת הזוג שעומדים מנגד. "מערכת יחסים היא תהליך, והיא צריכה להתפתח במשך הזמן", אומר קורי פלויד, פרופסור לתקשורת בין-אישית מאוניברסיטת אריזונה.
אולי שמעתם שכנות היא דרך הפעולה הטובה ביותר, אבל זה לא אומר שמומלץ לפרוק ולחשוף כל פיסת מידע אישית בתחילתה של מערכת יחסים. אלו מביניכם הנוטים להתחייב מוקדם מדי צריכים להיות זהירים ולא לשפוך את כל הסודות בבת-אחת - לא משנה אם זה בנוגע למשפחה, כלכלה או פרטנרים קודמים. "אם נעשה זאת בשלב מוקדם מדי בהתפתחות מערכת היחסים", אומר פלויד, "אנחנו לוקחים את הסיכון שאם הקשר לא יעבוד בסוף, חשפנו הרבה מידע אישי שיכול לחזור אלינו ולפגוע בנו".
כמו שחשיפת מידע אישי וכנות ברוטלית עלולים לפגוע במערכת יחסים בשלביה המוקדמים, כך גם הסתרת מידע עלולה להזיק לקשר. כלומר, בהנחה שמדובר במידע שגילוי מאוחר שלו יגרום לפגיעה רגשית בפרטנר. "לא כל חוסר יושר הוא אותו הדבר. יש תפקיד ברור למוטיבציה העומדת מאחורי חוסר היושר ומאחורי מה שאנחנו בעצם מנסים לחפות עליו ולמה", אומר פלויד, "ריבוי חוסר יושר במערכת יחסים יכול להתגלות כבעייתי מאד".
לפעמים זה נראה קל יותר להבליג על דברים במערכת יחסים מאשר להתעמת עימם, אבל לעיתים קרובות, דיכוי רגשות עלול ליצור בעיות בהמשך הדרך. כשדוחים ויכוחים וכעסים, הם נאגרים ומגיעים, בסופו של דבר, לנקודת רתיחה. אם משהו במערכת היחסים מפריע לכם מספיק בשביל להתלונן עליו בפני חברים, סביר להניח שמומלץ לכם להעלות את הנושא מול בן או בת הזוג.
בצד הנגדי של הספקטרום, ישנם בני זוג שמעדיפים להעלות ולהתמודד חזיתית עם כל אי-הסכמה פוטנציאלית ברגע שהיא עולה. דיון מיידי על כל ויכוח מינורי עלול להתיש את שני הצדדים ולהחמיר קונפליקטים שהיו נפתרים מעצמם. "זה לא בהכרח אומר שיש להימנע לנצח מאותו קונפליקט שעלה, זה פשוט אומר שעדיף להימנע מהקונפליקט באותו הרגע, ולחכות לזמן שיהיה ניתן לטפל בו בצורה רציונלית יותר", מסביר פלויד.
בין אם זה נובע מחוסר יושר של הפרטנר בעבר או כתוצאה מחוסר בטחון שלנו, להיות חשדניים או קנאים כל הזמן, זה לחלוטין דגל אדום שלרוב מעיד על בעיות אמון במערכת היחסים. חוסר האמון עלול לנבוע ממקורות רבים, והוא לרוב בא לידי ביטוי בהתנהגות פרנואידית, כמו חיטוט בהודעות הטקסט של הפרטנר או מעקב אחריו במטרה לדעת היכן הוא נמצא באותו הרגע.
לכל אחד מאיתנו יש תחומים מסויימים שהוא רגיש אליהם יותר וסטנדרטים כלשהם שהוא מצפה מבן או בת הזוג לעמוד בהם. בירור והכרה בציפיות ובדרישות האלו ימנעו קונפליקטים מיותרים. אחרת, אתם מסתכנים בחציית הגבולות הללו, שלא בכוונה, ובכעס וביוש הפרטנר - אם זה כי הגעתם לאירוע שלו ללא הזמנה או כי שיתפתם מידע אישי עליו מול חברים.
התרגשות ממערכת יחסים חדשה עלולה להוביל למה שנקרא "התפוצצות אהבה", מצב בו מציפים את הפרטנר באישורים מילוליים וחיבה גופנית - עד לנקודה של מנת יתר. כשזוגות טריים מתנהגים כאילו הם זוג ותיק במערכת יחסים מבוססת לפני שהם בכלל הגיעו ליסודות חזקים ורגשיים בקשר - זה ריק מתוכן ועלול להציף את הפרטנר במקום לכבוש אותו.
לעומת זאת, אנשים אחרים עלולים להיתקל בחוסר הערכה מצד הפרטנר, שלא משקיע מספיק זמן, אנרגיה וחיבה רגשית כנדרש במערכת יחסים. בעוד שמערכת יחסים יכולה להיות מקום בו כל אחד מדבר על עצמו, חשוב לשים לב אם אתם או הפרטנר שלכם מקשיבים בצורה הדדית ומראים התעניינות בחוויות וברגשות של השני.
לעתים קרובות, בד בבד עם אי השקעה מספקת ברגשותיו של בן הזוג, עלולים לטעות ולהתמקד יותר מדי בהיבטים הפיזיים של מערכת היחסים. "אם כל מה שיש לנו וכל מה שאנו מעריכים בקשר החדש הוא פיזי או מיני, זה עלול להיות מספק בטווח הקצר, אבל זה לא מספיק כדי לבנות מערכת יחסים ארוכת טווח", מסביר מומחה התקשורת הבין-אישית, קורי פלויד. "בשלב מסוים, המשיכה הגופנית וההתרגשות המינית דועכות, וכשזה הופך להיות המוקד העיקרי, אנחנו לא משקיעים בדברים שיעניקו לקשר הזה סיכוי הוגן להתקיים".
היזהרו מבני זוג - כולל עצמכם - שמשתעממים ונוטשים מערכת יחסים ברגע שההתרגשות מתפוגגת. האנתרופולוגית הלן פישר כינתה בעבר אנשים מסוג זה כ"ג'אנקים של אהבה". הם עשויים להחליף מערכות יחסים במהירות כיוון שהם זקוקים כל הזמן לתחושת ה"שיא", שהיא חלק בלתי נפרד מההתאהבות, מבלי להקדיש את העבודה הרגשית הנחוצה לפיתוח קשר בר-קיימא לטווח הארוך.
כאשר מערכת יחסים מתקדמת במהירות, אתם מסתכנים בגילוי הרגלים רעים של בן זוג, התנהגויות בעייתיות או אמונות מפוקפקות שלו - לאחר שכבר התחייבתם. "זה יכול ליצור את מה שפסיכולוגים מכנים דיסוננס קוגניטיבי", מסביר מומחה התקשורת, קורי פלויד. "לרוב, הדרך הקלה ביותר להתמודד עם הרגשות המסוכסכים האלו, היא להתעלם מהם או להעניק להם רציונליזציה, כאשר יהיה בריא יותר לדבר על התנהגויות אלה או להכיר בכך שמדובר, במקרים מסויימים, בדגלים אדומים."
כולנו ודאי מכירים חבר או חברה שהתחילו להזניח תחביבים וקשרים אישיים לטובת בן הזוג החדש. לדברי פלויד, אחד התסמינים הפיזיולוגיים של ההתאהבות הוא הפחתה ברמות הסרוטונין של המוח, והתוצאה היא מצב דמוי הפרעות קשב וריכוז, בו תשומת הלב של הפרטנר כל הזמן חוזרת למושא החיבה. זה לא רק שאותם אנשים משנים את סדר העדיפויות ומתנכרים לחברים אחרים, אלא שהם גם מסתכנים ברגשות טינה ואכזבה בקשר החדש, כיוון שרק לעיתים רחוקות אדם אחד ויחיד יוכל לספק את כל צרכינו.
קל מאוד להגיע לחוסר מנוחה בשלבים המוקדמים של הקשר בנוגע לשאלה - "יחסינו, לאן?" מה שמוביל לחוסר סבלנות למחויבות ולדאגה מוגזמת לגבי האפשרות לעתיד משותף. "אם אני כל הזמן מעלה את חוסר הביטחון הזה של אי הידיעה איפה אנחנו נמצאים, בשלב מסוים, המחיר של זה יעלה על התגמול של להישאר במערכת היחסים," אומר פרופסור קורי פלויד. הוא ממליץ לקבל את התהליך ההתפתחותי העמום של מערכת היחסים וללמוד לראות בו מקור של תקווה והתרגשות ולא פחד וחוסר ודאות.
יש אנשים שמתעלמים שוב ושוב מדגלים אדומים בזוגיות; אחרים נוטים לדמיין אותם בכל צעד ושעל. אם אתם נוטים לפרש אפילו עבירות קלות כעבירות ששווה לפרק בגללן את החבילה, זכרו לבדוק את הציפיות הלא מציאותיות שלכם ותקשרו עם בן/בת הזוג בנוגע לבעיות חוזרות שמטרידות אתכם - לפני שתקבלו החלטות פזיזות.
התנהגויות והתבטאויות פאסיביות-אגרסיביות נועדו לפגוע באדם אחר, אך הן מסתתרות מאחורי חזות בלתי מזיקה, לכאורה, וזאת כדי לאפשר הכחשות מתקבלות על הדעת והימנעות מאחריות. דוגמאות לכך יכולות לכלול "לשכוח" במודע להתקשר בחזרה או להציג עלבונות כ"הקנטות" הומוריסטיות. "אם המוטיבציה שמאחורי ההתנהגות שלי היא לפגוע באדם האחר, זה אף-פעם לא בריא לזוגיות", אומר פרופסור קורי פלויד. "תוקפנות פסיבית משפיעה רבות על המקבל, וברגע שנזהה את הדפוס הזה אצל בן הזוג, זה יכול לפגוע בנו עוד יותר."
"שאלה שאנשים שואלים אותי לעתים קרובות היא 'איך אוכל לגרום לבן זוגי לגלות יותר חיבה כלפי?'" אומר פלויד. "שזו פשוט דרך אחרת לומר 'איך אוכל לשנות אותם?'" אף-על-פי שצמיחה אישית היא חלק ממערכת יחסים בריאה, ניסיון לשנות חלק מהותי מבן/בת הזוג שלך זה קשה באופן יוצא דופן, שלא לומר - לא מומלץ.
כשאנחנו מתחילים להיות חסרי סבלנות כלפי היבט כלשהו בהתנהגות או באישיות של בן זוג, אנו עשויים להציג אולטימטום שידרוש מהם לעמוד בסטנדרטים שלנו באופן מיידי. סביר להניח שהדבר יפגע בתחושת האוטונומיה שלהם ויגרום לטינה או התנגדות מצידם. לדברי פלויד, שיטה טובה יותר, אך עתירת מאמץ לעזור לבן הזוג להשתפר, היא לעצב התנהגויות רצויות ו"להזמין שינוי" במקום לדרוש אותו.
אחד העיוותים הקוגניטיביים המזיקים ביותר שאנשים נקלעים אליהם במערכות יחסים חדשות, הוא מה שמכונה השלכה, או קבלת הנחות מוקדמות לגבי איך אדם אחר חושב או מרגיש, כשזה לרוב מבוסס על דפוסי המחשבה שלנו. זוהי דרך טבעית להזדהות עם אחרים במידה מסוימת, אך כאשר אנו מצהירים הצהרות או החלטות עבור בני הזוג מבלי להכיר בהנחות הללו ובהשקפה הלקויה שלנו על האירועים, זה עלול לגרום להם לחוש שאנחנו מתעלמים מהם או לא מבינים אותם.
אחד הדברים הנפוצים ביותר שאנשים מקרינים הוא חוסר הביטחון שלהם, מה שיכול לבוא לידי ביטוי בהאשמה של בני הזוג בכך שהם רק מתיימרים לאהוב אותנו ולדאוג לנו. כאשר בן זוג אחד מפקפק ללא הפסקה בכנות אהבתו של האחר, הסאבטקסט הפסיכולוגי הוא "מי יאהב אותי?" סגנון תקשורת נזקק וחסר אמון יכול להפוך לנבואה שמגשימה את עצמה, ולגרום לאדם שעומד מנגד לוותר על מערכת היחסים ברגע שהחיבה שלו מבוטלת שוב ושוב.