מזל טוב: סימנים מפלילים שאתם מזדקנים

אולי זה לקח 30 שנים, אבל איך זה שהייתם בני 20 ומשהו ופתאום אתם בני 50? ובכן, אם הייתם שמים לב לסימנים הבאים, זה לא היה כל כך מפתיע אתכם.

כשנציג שירות חופר התקשר אליכם והציע שלל ביטוחי חיים ובריאות, הייתם מנתקים ומסננים. היום אתם שמחים שהוא התקשר ושואלים אותו שאלות. זאת תהיה שיחה של חצי שעה לפחות ותחילתה של ידידות מופלאה.

העיתון היומי קצת מטושטש ואתם לא יכולים לקרוא אותו בלי משקפי הקריאה, אבל איפה שמתם אותם? ואז עולה לכם רעיון לסטארט אפ - זוג משקפיים בכל חדר. זהו, אתם הולכים להיות עשירים.

פעם הייתם מדלגים על פרסומות הקשורות לבריאות - אבל עכשיו, אתם מגבירים ועושים אחר כך מחקר בגוגל. "האם היוגורט הזה באמת יעזור ליציאות שלי?", "האם אני חווה ריפלוקס חומצי?" כנראה שכן. 

עוד בנושא: סופר פוד שהוא לא כל כך בריא

אתם לא צריכים פרסומת עם איזו פרזנטורית צעירניקית שתגיד לכם ש"אפשר בפיג'מה". כבר ידעתם את זה. כבר החלטתם מזמן שאין סיבה להתלבש יפה בשביל לרדת שניה למכולת כי חסר חלב. 

עוד בנושא: פריטי לבוש שחוללו מהפכה

לפעמים אתם זקוקים לעזרה בכל הנוגע להורדת מוסיקה, סרטים, רכישת אפליקציה או משימות אחרות שנראות פשוטות לדור הצעיר. 

עוד בנושא: מתנות דיגיטליות שוות

הזמן לשתוק עבר מזמן, והפילטרים דוהים עם הגיל. חביב האנשים עזב את הבניין. אתם יודעים מה דעתכם - ואתם כבר לא מפחדים להגיד בדיוק מה שאתם מרגישים.

המקום האהוב עליכם בבית הוא על יד החלון. אתם צריכים לדעת מה קורה בשכונה שלכם - בוקר, צהריים ולילה - לא ככה? ככה.

בטח, אתה חובבי מוזיקה ענקיים. רוקסיטים בחסד. אבל פתאום זה מכה בכם: אתם מאזינים רק ללהקות הנעורים שלכם. מה רע בברוס ספרינגסטין? 

אז בן/ בת הזוג מציע לוותר על ארוחת ערב במסעדה. אתם מסכימים בלי לחשוב פעמיים, וזה לא כי אתם מתקמצנים. זה כי אין לכם כוח להתלבש ולחפש חניה.

הייתם כבר בכל הופעות האיחוד הגדולות. ואתם באמת - זאת אומרת, באמת - מעריכים כשהם מופיעים בסופי שבוע, מתחילים מוקדם ושומרים על עוצמת רעש סבירה. על מסיבות מזמן אין מה לדבר.

אתם מסכימים שכריס המסוורת' הוא בחור נאה. אבל אנדרו מקארתי הוא זה שגורם ללב שלכם להחסיר פעימה.

עוד בנושא: סלבס שהתחתנו עם מעריצים

אתם מעדיפים להישאר במקום. אם אתם צמאים, אתם תבקשו ממישהו שיביא לכם כוס מים או שתשתו משהו כשלא תהיה לכם ברירה ותצטרכו לקום לשירותים. זה יכול לחכות.

לקום מהספה זו הפקה. זה אולי מצחיק לצפות, אבל זה פחות כיף כשאתם המופע. 

תמיד ידעתם על החשיבות של פעילות גופנית, אבל לא באמת עשיתם עם זה משהו. עכשיו, כשכואב לכם הגב, אתם מבינים שאין לכם ברירה. אחרי זה אתם גם תטרחו לספר לאנשים כמה ספורט זה חשוב.

מקומות שבהם יש המון אנשים - אנשים דוחפים ומעצבנים - הם לא בשבילכם. איבדתם את הסבלנות ואתם מעדיפים לבוא כשאין אנשים או להזמין משלוח. אתם לא צריכים קורונה בשביל ריחוק חברתי.

פעם זה שיגע אתכם כשהזקנים השוו את מה שאתם עושים עם מה שהם עשו באותו הגיל, כאילו זה רלוונטי. ועכשיו אתם עושים את אותו הדבר. ממש בוגר.

עדיין אוהבים את המכנסיים מהעונה שעברה? היי, אם זה נראה לכם נחמד - והמחיר נוח - אז תקנו. אתם יודעים איזו אופנה עובדת בשבילכם ואתם לא צריכים לרדוף אחר טרנד עכשווי שממילא יעלם עוד שנה.

עוד בנושא: פריטי לבוש שלא יצאו מהאופנה

במשך כמה שנים שנאתם את השיער שלכם, את נקודות החן או את הרגליים. ואז יום אחד הבנתם שכל אחד מאיתנו הוא מיוחד, וזה מי שאתם. זו דרך הרבה יותר קלה לעבור את החיים האלה.

סבתא ניהלה עם עצמה שיחות שלמות. הייתם שומעים אותה מהחדר השני וידעתם שהיא לבד. היום אתם עושים את אותו הדבר: מ"איפה שמתי את המפתחות?" ל"זה היה קפה פשוט מצוין". כל עוד אתם לא עונים לעצמכם, אתם בסדר.

אין כמו דיוידי אנד צ'יל. בטח, יש את הדבר הזה שנקרא סטרימינג - אבל האם לשירותים האלו יש ספרייה אישית כמו שלכם? כזו שפותחה במשך עשרות שנים? רק תתפללו שהמכשירים שלכם לעולם לא יתקלקלו.

כל בגד שגורם להקלה ברגע שמורידים אותו - הוא לא בשבילכם. אתם תלבשו את הג'ינס הסופר לוחץ הזה רק אם זה אירוע מיוחד. אחרת אין סיבה לסבול.

אז אתם עושים רשימות. אתם לא יכולים בלי רשימות. 

עוד בנושא: תרגילים שישמרו על המוח שלכם חד ומהיר

בכל מקום שאתם רואים בו כרטיסי ברכה, אתם עוצרים. כרטיסי ברכה דיגיטליים הם השטן. אתם עדיין אוצרים כרטיסים ומכתבים שקיבלתם, אז אתם רוצים להעביר את החוויה וליצור זיכרונות עבור אחרים.

אחרי כל אותן שנים בגיל ההתבגרות של התנכלות לאמא שלכם או גלגול עיניים על ה"בדיחות" של אבא - אתם מבינים שהמשפחה די חשובה, ואתם עובדים על חיזוק קשרים רופפים עם בני משפחה.

העובדים הצעירים קונים ארוחת צהריים לפחות פעמיים בשבוע. העובדים המבוגרים יותר שולפים קופסה יפה שארזו בבית. 

ניהלתם שיחות שלמות, לעתים קרובות עם האחים, על מאכלים אהובים מהילדות. זוכרים את העוגה המיוחדת הזו מהמאפייה שנסגרה כשהייתם נערים? או את הסברינה המגעילה שאכלתם בילדות? אז זה.

באיזו תדירות אבא שלכם אמר "אני לא מאמין שכבר עברה שנה"? ימים הופכים לחודשים והזמן אכן עף. איך זה שהייתם בני 20 ופתאום אתם בני 50? מזל טוב.

עוד בנושא: מתנות לאנשים שלא רוצים מתנות