הגורמים, התסמינים ודרכי הטיפול בפוסט טראומה

בדומה להרבה בעיות נפשיות, גם הפרעת דחק פוסט-טראומטית ידועה לכולם - אך רחוקה מלהיות מובנת. אז עד כמה הפרעה זו נפוצה ומה ניתן לעשות בנידון? המשיכו לקרוא.

זו הפרעת חרדה הנובעת מחוויות מלחיצות, מפחידות או מסוכנות שלא עברו עיבוד ראוי ומתעוררות מחדש באמצעות פלאשבקים, סיוטים ומחשבות. הסימפטומים יתחילו בדרך כלל תוך שלושה חודשים מהטראומה, אם כי לפעמים הם יכולים להתחיל הרבה יותר מאוחר, ועליהם להימשך יותר מחודש ולהיות חמורים מספיק בכדי להפריע בעבודה או במערכות היחסים כדי לאבחן אצל המטופל הפרעת דחק פוסט טראומטית.

עוד בנושא: הפרעות הנפש המפחידות ביותר

כל אחד, בכל גיל, יכול לפתח PTSD. מחקר בארה"ב מצא כי כ-70% מהאמריקאים עברו טראומה, ועד 20% מהם חווים PTSD, אם כי החוקרים עדיין לא הצליחו לאתר מה גורם לכך אצל אנשים מסוימים לעומת אחרים. על פי סקר שנערך בשנת 2005 כ-10% מהנשים פיתחו PTSD מתישהו בחייהם לעומת לעומת רק 4% מהגברים.

טראומות קודמות יכולות להגדיל את הסיכוי לפתח PTSD לאחר אירוע מכיוון שכל אחת מהן מדללת הורמון במוח המסייע להתמודד עם לחץ. אישיות היא גורם פוטנציאלי נוסף, במידה ויש לכם אישיות נמנעת שמתעלמת מטראומה במקום להתעמת איתה. בנוסף, היסטוריה של התעללות או הזנחה בילדות יכולה "לתרום" להתפתחות של PTSD לאחר טראומה.

עוד בנושא: סלבס שעברו ילדות טראומטית

לעומת זאת, אופטימיסטים ואנשים בעלי תושייה רבה בפתרון בעיות נוטים להיות גמישים יותר לגבי חוויות טראומטיות, כמו גם בעלי השכלה אקדמית ואנשים שיש להם קשר טוב עם אבותיהם. האינדיקטור המובהק ביותר לסיכוי לפתח PTSD הוא כוחה של מערכת התמיכה החברתית. רשת חזקה של קשרים קרובים מפחיתה את הסיכוי לפתח PTSD ומשפרת בקלות רבה יותר את המצב עבור מי שסובל מההפרעה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, המציאו את צמד המילים "הלם פגזים" כדי לתאר את הטראומה המתמשכת שחוו חיילים שחזרו הביתה, אך התופעה לא התווספה למדריך האבחוני והסטטיסטי של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני עד 1980.

בדומה לאנשי צבא, גם המגיבים הראשונים למצבי חירום או אסון כמו שוטרים, כבאים, פרמדיקים וכו' נמצאים בסיכון גבוה לפתח PTSD או תסמינים קשורים. לטראומה, העייפות הכרונית והחשיפה למוות, הרס וטרור יש מחיר. יכול להיות שיהיו רק כמה תסמינים, אבל לא מספיק כדי לאבחן.

מיליוני נשים מפתחות PTSD לאחר לידה. לידה גורמת למוות של 803 נשים ברחבי העולם מדי יום, ומחקרים מעריכים כי 4% מכלל הלידות ושליש מכל חוויות "הלידה הטראומטית" מובילות להתפתחות PTSD אצל אמהות, ובמקרים מסוימים משפיעות גם על בני זוג או מיילדות. זה יכול להשפיע על הקשר בין ההורה לתינוק, במיוחד כאשר נשים חשות סטיגמה שדיבור בגלוי על האירוע יגרום להן להיראות חסרות תודה או כמו אמהות רעות.

חוט משותף של חוויות טראומטיות הוא תחושת חוסר אונים, דבר שקורבנות להתעללות מינית או פיזית עשויים לחוש בנוגע לגופם, במיוחד אם ההתעללות נמשכת לאורך זמן. לרוב, להתעללות מתמשכת מצד אדם קרוב יש משקל כבד יותר.

עוד בנושא: סימנים שאתם במערכת יחסים רעילה

אלימות קרובה לבית יכולה לגרום לטראומה בקרב אוכלוסיות אזרחיות, כולל בני נוער, ילדים ואפילו תינוקות. לא רק אזורים עם אחוזי פשיעה גבוהים נמצאים בסיכון, אלא גם שכונות פרבריות בהן ילדים עלולים להיחשף לתאונות דרכים, תקיפות ולאלימות בבית.

תסמיני טראומה הם תגובה טבעית לאסונות כמו רעידות אדמה ואירועי טרור; אם כי ההמשכיות של התסמינים תלויה במגוון גורמים, כולל גישה לטיפול. באופן כללי, עד שליש מהילדים שחוו אסון טבע יפתחו תסמיני PTSD כרוניים בתוך שנה. מחקר שנערך שנה לאחר הוריקן מריה מצא כי יותר מ-7% מתלמידי בתי הספר הציבוריים בפוארטו ריקו דיווחו על תסמיני PTSD.

עוד בנושא: אסונות הטבע הנוראים בהיסטוריה

לא תמיד מדובר באלימות יוצאת דופן הגורמת ל-PTSD; לפעמים זה רק אובדן של מישהו קרוב אלינו. מקרי מוות בלתי צפויים מעלים את הסיכויים לחוות PTSD, הפרעת פאניקה ודיכאון בכל גיל וסטטוס חברתי.

האם חוויות סובייקטיביות של טראומה עשויות להצדיק אבחנה? ובכן, מדובר באיזור אפור. חולים עם הפרעות נפשיות עשויים להיות טראומטיים באותה מידה עקב הזיות או פסיכוזה בדיוק כמו אנשים שחוו חוויות מסכנות חיים אובייקטיביות. למרות שתחושת הלחץ והסכנה שהם חווים עשויה להיות קיצונית וארוכת טווח באותה המידה בדיוק ואף יותר, האופי הסובייקטיבי עלול לגרוע מהכרה וטיפול. יש חוקרים שמציעים סיווג חדש של PTSD הקשור לפסיכוזה.

כדי שמבוגר יאובחן כסובל מ-PTSD, התסמינים חייבים להימשך יותר מחודש ולכלול את הדברים הבאים: לפחות תסמין אחד של חוויה מחדש (פלאשבקים, סיוטים ומחשבות משבשות); תסמין הימנעות אחד (הנטייה להתרחק ממצבים או נושאים הקשורים לאירוע הטראומטי); לפחות שתי תופעות של עוררות ותגובתיות (תחושות עקביות של מתח או עוררות שעלולות לגרום לבעיות כעס או קשיי שינה) ותופעות קוגניטיביות ומצבי רוח משתנים (הקשורות למחשבות ולרגשות, כולל השקפה שלילית על העולם או על עצמך, אשמה ואובדן עניין בפעילויות שהיו מהנות בעבר).

PTSD יכול להתבטא בתסמינים ייחודיים בקרב אוכלוסיות צעירות יותר, במיוחד אצל ילדים בגיל 6 ומטה. אלו יכולים לכלול הרטבת לילה, תלות בהורים או במבוגרים אחרים, "החייאת" האירוע הטראומטי בציורים או במשחקים ואי יכולת או רצון לדבר. ילדים גדולים יותר ובני נוער מראים סימפטומים דומים יותר לאלו שנראים אצל מבוגרים, אך הם עלולים גם לפתח התנהגויות הרסניות, לחשוב על נקמה ולהרגיש אשמים במיוחד על כך שלא מנעו את האירוע.

ל-PTSD יש פחות קשר לאופי מאשר לכימיה במוח. רוב הזיכרונות מתוייקים בהיפוקמפוס, אך חוויות טראומטיות יכולות להניע ולהיתקע באזור פרימיטיבי יותר במוח הנקרא אמיגדלה, להפעיל את מצב הלחימה או הטיסה שלנו ולהפריע לתהליך ההתגברות על הפחד. מחקר אחד מאוניברסיטת קליפורניה הראה כי החלק של האמיגדלה האחראי לשליטה בפחד וסלידה מגירויים היה גדול יותר ב-6% אצל אנשי צבא עם PTSD.

כאשר אנשים שחווים טראומה מתחילים להימנע ממחשבות, אנשים או סיטואציות שמעוררות את הפחד שלהם, הם חווים תחושה זמנית של הקלה שיכולה בסופו של דבר לחזק את המשך ההימנעות שלהם. לפעמים ההימנעות משתלטת - מפסיקים להשתתף בחיים באופן כללי, מגיעים למצב של קהות רגשית מתוך צורך להימנע מרגש, חיובי או שלילי, כלפי אדם אחר. זה לא רק הדברים השליליים שנמנעים מהם.

כמו רוב מצבי בריאות הנפש המאובחנים, ההשפעות של PTSD יכולות לנוע בין קלות לחמורות. החוויה הנפוצה ביותר היא צמצום של השתתפות פעילה בחיי היומיום. הימנעות גורמת לנסיגה גוברת מפעילות חברתית ומקצועית, בעוד שעוררות יתר ופלאשבקים עלולים לגרום להתפרצויות זעם או שימוש בסמים במטרה לנהל את המתח המתמיד. תסמינים אלו יכולים לפגוע אפילו במערכות היחסים הקרובות ביותר של האדם, ולכן חברים ובני משפחה הופכים מנוכרים ולא בטוחים כיצד להתייחס לאנשים עם PTSD - מה שמגביר את בידודם.

לא מדובר במאסר עולם - קיימים טיפולים יעילים. מרכיב מכריע אחד הוא גישה מקיפה של "טיפול באדם השלם", עם סוגים שונים של טיפול ותמיכה חברתית שיעזרו לעבד את החוויות, כמו גם תרופות לניהול הסימפטומים. בכל אופן, אין כדור קסם ודרוש תהליך.

פסיכותרפיה ממוקדת טראומה היא סוג הטיפול המומלץ ביותר על ידי ה-VA. הטיפול מתרכז סביב אינטראקציה אישית קבועה ומפגשים עם מטפל מקצועי (בלבד) שעוזר למטופלים להתמודד ולעבד זיכרונות רגשיים קשים בסביבה בטוחה. 

טיפול בחשיפה ממושכת מבוסס על חשיפה חזרתית של הטראומה בדמיון המטופל בצורה מבוקרת ומוגנת במטרה להפחית את המחשבות הטורדניות וההימנעות בחיי היומיום. ישנן טכניקות שונות, כך שמטופלים עשויים פשוט לדבר על הטראומה שלהם, לדמיין אותה, או אפילו לשחק במשחקי וידאו של מציאות מדומה המותאמים להם. חשיפה ממושכת נמשכת בדרך כלל 8 עד 16 מפגשים.

בעוד שחשיפה ממושכת מתעמתת עם הטראומה והרגשות השלילים שוב ושוב, הטיפול בעיבוד קוגניטיבי מעודד ארגון מחודש שלהם במוח, בדרך כלל על ידי שיחה ומטלות כתיבה קצרות. המטרות של הטיפול הן לסייע למטופל להגיע לראייה מאוזנת יותר על העולם, על אנשים אחרים ועל עצמו תוך שמאפשרים לו לחוות את הרגשות הטבעיים שנקשרו בזיכרון הטראומה. מרכיב מרכזי הוא חינוך וסיוע למטופלים להבין את המקורות הפיזיולוגיים לבעיותיהם, לתת להם להרגיש בטוחים בתגובותיהם וללמוד אסטרטגיות התמודדות. 

הצורה האחרונה של טיפול בטראומה עם ראיות מבוססות שתומכות ביעילותו הוא EMDR. המטופלים מעבדים את הטראומה תוך התייחסות לצלילים, רטטים או תנועות. מטרת הטיפול היא להשלים את העיבוד של הזיכרונות שלא עובדו כראוי, לצמצם את השפעתם ולאפשר למטופלים לפתח מנגנוני התמודדות.

התרופות הקבועות ביותר לתסמיני PTSD הן נוגדי דיכאון מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין, כמו זולופט ופקסיל, אך ישנן עדויות חדשות הטוענות כי שימוש מפוקח ב-MDMA לפני פסיכותרפיה יכול להפחית חרדה וערנות יתר, מה שמגביר את המוטיבציה של המטופל להתמודד עם הטראומה ולתקשר עם המטפל. יש גם תמיכה אנקדוטלית ומחקר פיילוט בנוגע לשימוש בקנאביס רפואי וב-CBD להפגת התסמינים.

עוד בנושא: סימנים שאתם סובלים מדיכאון סמוי

גורמים נוספים המסייעים להחלמה מטראומה ו-PTSD כוללים חיפוש עזרה, פיתוח אסטרטגיית התמודדות חיובית ומציאת קבוצת תמיכה חברתית. כשאנשים חוזרים מהמלחמה וחוזרים לחיים האזרחיים, הם צריכים לעסוק בספורט קבוצתי. זה נותן להם מטרה בחיי היומיום. המלצות כלליות אחרות של NIMH כוללות פעילות גופנית, חלוקת משימות גדולות לקטנות יותר וחיפוש אחר אנשים, מקומות ומצבים מנחמים.

מחקר חדש מראה כי ניתן להפחית תסמיני PTSD גם על ידי סוג חדשני של גירוי מגנטי. חוקרים טוענים כי על ידי חיקוי מערכות זיכרון בהיפוקמפוס, גלי התטא יכולים לגרום לקשרים סינפטיים ופעילות באזור החיוני לעיבוד והתגברות על הפחד, ולהגביל את ההשפעות של זיכרונות טראומטיים. סריקות דימות מוחי משמשות לחיזוי המטופלים שיגיבו בצורה חיובית לטיפול.

עוד בנושא: עובדות מדעיות מרתקות

התגברות על PTSD פירושה השתלטות על מצב שגורם לחוסר אונים. אין שום דרך מדעית לדעת איזה טיפול יעבוד הכי טוב עבור כל אדם, ולכן מוטיבציה וקבלת החלטות משותפת בין מטופל למטפל הם חיוניים להשגת תוצאות חיוביות. טיפול אחד לא עוזר? אז עוברים לטיפול אחר. ארגון הבריאות העולמי הוציא לאחרונה דו"ח שהעריך שכמעט שני שליש מאוכלוסיית העולם הסובלת מבעיות נפשיות מעולם לא פנתה לטיפול. עלינו להתחיל לבחון את בריאות הנפש באותה צורה בה אנו מסתכלים על בריאות גופנית.