ממחוך ועד קרוקס: 28 מגמות האופנה המצערות ביותר בהיסטוריה

אופנה באה והולכת. ולפעמים, כשהיא הולכת, זה מלווה בתחושת הקלה. לא משנה בני כמה אתם, כשבוחנים תמונות מתקופה בחיים בה ניסינו להיות מגניבים, זה יכול להיות מצחיק. או כואב; בדיוק כמו 28 מגמות האופנות הבאות, שאם היה ניתן - היינו מוחקים אותן מההיסטוריה.

בתחילת המאה העשרים, התקופה הוויקטוריאנית הסתיימה - ואיתה, למרבה המזל, גם עידן המחוך. במשך מאות שנים, נשים השתמשו במחוכים כדי למחוץ את גופן לצורת שעון חול. ילדות קטנות נדחקו אליהם והמשיכו ללבוש אותם כל חייהן, אפילו לאורך ההיריון. המחוכים היו מעקמים את עמוד השדרה, מעוותים את הצלעות ומזיזים איברים פנימיים.

כובעים אדוארדיאניים היו מפלצות נוצות אדירות שנראות כמו טווס שפגש סומבררו. זכרונם ממשיך להתקיים רק בחנויות תחפושות ושידורים חוזרים של 'אחוזת דאונטון'.

אף-על-פי שיש להם שורשים מהמאה ה-16, והם אף-פעם לא יצאו מהארון של יו הפנר, ז'קטים אלו הגיעו לפופולריות רבה בשנות העשרים והיו לסמל אולטימטיבי לבילוי אלגנטי עבור ג'נטלמנים. במציאות, מדובר בחלוקי רחצה מפוארים עם כיסים מוזרים המיועדים להחזיק שעוני שרשרת. הם כמעט תמיד היו עשויים מבד קטיפתי מחריד.

עידן הגנגסטרים העניק לעולם כמה מהאופנות הגדולות ביותר אי-פעם, אבל היו גם המון טרנדים שלא נכנסו לסרטיו של ג'יימס קאגני, ולא בכדי. למרות שרפידות כתפיים נחשבות לרוב לאסון אופנה של שנות השמונים, המעצבת אלזה סקיאפרלי הציגה אותן בשנות השלושים. תודה, אלזה, אבל לא תודה.

החליפות האלו מזכירות סטריאוטיפים גזענים נגד הצעירים השחורים והלטינים שלבשו אותם בהארלם ולוס אנג'לס בשנות הארבעים של המאה העשרים. מלבד הסכסוך האתני, השילוב של הבד הרחב, ריפוד הכתפיים וכובעי החזיר נעלמו, וטוב שכך.

אף-על-פי שדמותה של אודרי הפבורן בסרט 'ארוחת בוקר בטיפאני' הפכה אותם לפופולריים בשנת 1961, משקפי שמש חתוליים החלו בשנות ה-50 - והם מעולם לא נעלמו. זה יותר מחצי מאה של ספרניות מפחידות שמסתובבות חופשי.

אף-על-פי שהם לא נראו נורא על בן פרנקלין 200 שנה קודם לכן, משקפי ג'ון לנון עשו לגברים מה שמשקפי חתול עשו לנשים עשור לפני כן: גרמו להם להיראות מגוחכים.

ה"מדים" ההיפים בשנות ה-60 כללו חולצות פסיכודליות שנצבעו בטכניקת Tie-dye. האם יש דבר כזה צבע רב מדי? כן, יש. אתה בן אדם, לא חד-קרן.

אם אינכם עובדים כמשרתים או כדמויות של לוני טונס, ואם אינכם מבצעים הליך רפואי או הולכים לאופרה, אין לכם שום תירוץ לעטות כפפות לבנות. ובכל זאת, בשנות השישים, הן היו שם. בכל מקום. עם כל בגד. ללא שום סיבה נראית לעין.

במהלך שנות ה-60 היה זה מגניב לכסות את הרגליים עם הדפסים תבניתיים של אמנות אופטית - ועכשיו האופנה הזאת חוזרת. זה שהיום גם גברים לוקחים חלק באופנה זו אולי אומר משהו טוב על התרבות שלנו, אבל זה לא אומר שום דבר טוב על חוש האופנה שלנו.

זו הייתה תקופה טרגית, בה גברים בוגרים יצאו מהבית עם סרבל וואנזי. זה קרה וזה לא היה בסדר.

משהו מוזר קרה בשנות ה-70: הצוואר של כולם הצמיח כנפי מטוס נייר. חולצות עם צווארון רחב, שלפעמים נקראו חולצות דיסקו, החלו לצוץ מתחת למעילי ספורט בערך בתקופה בה להקת אבבא שלטה במיינסטרים. הסגנון הזה נראה טוב על אדם אחד, ואדם אחד בלבד: ברט ריינולדס.

אם אתם יוצאים לפזז בדיסקוטק אי שם בשנות ה-70, אולי לבנים ענקיות המחוברות לסנדלים אינן הבחירה הנכונה ביותר.

מכנסי ג'ינס זה נהדר. ז'קט ג'ינס זה נהדר; אך לבישתם ביחד לעולם אינה נהדרת, לא משנה מה מגזין ווג אומר.

מכיוון שצבעי ניאון היו מצרך הכרחי בשנות השמונים, ובד אלסטי ספוג זיעה עטוף סביב הראש ופרקי כף היד היה שיא האופנה, מדוע לא לשלב את השניים?

גברים רבים, שלא היה ברור אם הם לומדים בקולג' או סתם בדרך ליאכטה, היו חוטאים בעבירת האופנה הנוראית הזו. שנות ה-80 וימי הביניים היו תקופות אפלות.

אם הייתם עושים אירובי בשנות השמונים, רוב הסיכויים שלבשתם מחממי רגליים שלא תרמו בשום צורה לסיבולת לב-ריאה שלכם.

למרות שזה יותר סגנון מאשר אופנה, ראוי להזכיר את התסרוקת המיותרת הזאת. לקוקו הגברי הארוך, הרזה והמעוות היה פרק בהיסטוריה, וכמו שלטונו של ג'ינגיס חאן, טוב שזה נגמר.

בשנת 1990, MC Hammer שיחרר את הלהיט 'U Can't Touch This' ואת מותג מכנסי המצנח שלו, המכונה "האמר". עד מהרה ילדים מכל הגזעים והמינים נראו כמו קיסרים סיניים עתיקים מהמותניים ומטה.

ג'ניפר אניסטון עשתה זאת ב'חברים'. אדי ודר עשה את זה על הבמה. אבל הם היו ג'ניפר אניסטון ואדי ודר. כל בן-אדם אחר שלבש חולצה עם שרוול ארוך מתחת לחולצת טריקו בשנות ה-90, עדיין חייב לכולנו הסבר.

ההכלאה בין ג'ינס לחצאית הפכה מאופנת נשים לאופנת גברים אי-שם בשנות ה-90 כשמכנסי JNCO הפכו לפופולריים. ראשי התיבות של JNCO הן "Judge None Choose One" (אל תשפוט אף-אחד, תבחר אחד), אך נקראו גם "Jeans No One Can Own" (ג'ינס שאף-אחד לא יכול להחזיק). איכשהו, החברה הצליחה לצלוע את דרכה עד 2018.

כשוויל סמית' הסיר את אחת הכתפיות בסרבל המיושן שלו, תיכוניסטים ברחבי הגלובוס הפכו לפתע ללא סימטריים.

סמואל ל. ג'קסון הוליך אנשים רבים שולל כשקם בוקר אחד והחליט לחבוש כובע קסקט. התברר שהוא האדם היחיד שזה יכול להיראות עליו עוד איכשהו טוב. שאר אוכלוסיית העולם אינה צריכה לעשות זאת.

כשהאלף החדש הגיע, דברים מוזרים החלו להתרחש: הרבה יותר תחתונים נכנסו לתמונה, וכיסים אחוריים ירדו לגובה הברכיים. לא רק שזה היה מכוער, זה גם לא היה מעשי לכל מי שרצה לרוץ, ללכת, או להתקבל לעבודה.

בשנת 2002 הפכו קבקבי העץ ההולנדיים לאופנתיים, רק שהם היו עשויים מפלסטיק ומלאים בחורים. מדובר בנעלי קרוקס, אשר מהווים את השפל הגדול ביותר בתולדות ההנעלה.

"ורוד". "עסיסי". "נמסטה". בשלב כלשהו בשנות האלפיים, בהייה בישבן של אישה הפכה מגסות לדבר בלתי נמנע, והכל בזכות מילים מוזרות שהודפסו על גבי מכנסי טרנינג. הם הופיעו על נשים בכל הגילאים, כולל נערות צעירות.

בשנת 2003, במהלך פרסומת מזויפת ב'סאטרדיי נייט לייב', טינה פיי ושאר אנשי הצוות דגמנו ג'ינס לאמהות. למרות ש-SNL הגזימו עם מראה המכנסיים, הם לא הגזימו בהרבה.

נעלי 'FiveFinger', שהוצגו על ידי חברת ויברם בשנת 2005, נועדו להיות דרך טבעית ובריאה יותר לרוץ. פחות מעשור לאחר מכן, ויברם התמודדו עם תביעות בטענה שהנעליים מסוכנות לריצה.